טרייד אין השרון בע"מ נ' שהדי

פסק דין

כללי

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופט אורן שוורץ) בתא"מ 2173/08 מיום 9.1.11 לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך 85,000 ₪ וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪.

המערערת, חברה פרטית שהתאגדה ביום 11.1.06 לשם עיסוק בסחר ומסחר מכוניות מיד שנייה (ליסינג), השכרה לרבות מוניות וזכות ציבורית לשימוש במונית (להלן: "החברה" או "המערערת").

המשיבה בעלת מניות בחברה, יחד עם מר רפאל אוחיון (להלן: "אוחיון"), בנו יניב ומר אלון דמארי (להלן "דמארי").

על פי הסכם המייסדים, התחייבו הצדדים שלא להתחרות בחברה, בין במישרין ובין בעקיפין, ולא להיות קשורים בעסק המתחרה בה, בין בעצמם ובין באמצעות בני זוגם ו/או כל מי אשר יש לו קשרים עסקיים עם החברה (סעיף 9 להסכם הייסוד- תיק מוצגי המערערת).

בתאריך 12.6.07 רכשה המשיבה רכב מסוג סקודה בתמורה לסך 85,000 ₪ מסוכנות צ'מפיון- ס.ב.נ קאר יבואנים ומפיצים בע"מ, המצויה בניהולו של אוחיון. בד בבד רכשה המשיבה, באמצעות החברה, זכות ציבורית להפעלת הרכב כמונית (להלן: "המונית").

כשלושה חודשים לאחר רכישת המונית, בתאריך 2.9.07 ועל רקע הפעלתה על ידי המשיבה בניגוד אינטרסים לחברה ותוך הפרת הסכם המייסדים, הגיעו הצדדים להסדר לפיו מכרה המשיבה לחברה את המונית בתמורה לסך 85,000 ₪. במעמד העסקה, ב- 2.9.07, הנפיקה המשיבה לחברה חשבונית מס/ קבלה על מלוא סכום המכר (להלן: "עסקת המכר").

המשיבה המשיכה להחזיק במונית לאחר עסקת המכר ולא העבירה את החזקה בה לידי החברה (סוגית ההחזקה במונית הובאה לפתחו של בית המשפט השלום בראשל"צ, בהליך נוסף בת"א 4601/08, בגדרו הושג הסדר, ביום 30.3.2009, לפיו, רכשה המשיבה מהמערערת את המונית בחזרה, בתמורה לסך של 30,000 ₪ וזאת מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים בהליך נושא ערעור זה).

כספי התמורה בגין עסקת המכר לא הועברו לידי המשיבה. תחת זאת, נרשמה בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה "השקעת בעלים" בסך 85,000 ₪ לזכות המשיבה. הרישום בוצע בתאריך 31.10.07, כחודשיים לאחר מועד עסקת המכר.

ליבת המחלוקת בין הצדדים, כפי שהובאה בפני בית משפט קמא, הינה אם הועברה תמורת עסקת המכר בסך 85,000 ₪ לידי המשיבה וכיצד; המשיבה גרסה, כי המערערת התחייבה להעביר את כספי התמורה לידיה. המערערת טענה מנגד, כי הוסכם שתשלום התמורה יבוצע באמצעות רישום "השקעת בעלים" לזכות המשיבה, בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה, כפי שנעשה. המערערת טוענת, כי רישום השקעת הבעלים בוצע ביוזמת המשיבה ובהסכמתה, בהיותה בעלת מניות בחברה.

עובר להגשת התביעה, הגישה החברה תביעה נגד המשיבה ובן זוגה, מר ג'רסי להשבת כספים בסך 5,000,000 אשר לטענתה, גזלו השניים מהחברה. בגדר התביעה שם, הסכימו הצדדים על מינויו של רואה החשבון בר לב, כדי שיערוך חקירה ויאמוד את שווי החברה (להלן: "בר לב" או "המומחה").

בחוות דעתו מתייחס בר לב אף לסוגיה העומדת במרכזה של התביעה. משכך, הגישה המערערת בקשה לבית משפט קמא לקבל את חוות הדעת כראיה, טרם מתן פסק הדין. בקשתה נדחתה.

בפסק דין שניתן ביום 10.11.10 קיבל בית משפט קמא את גרסת המשיבה וחייב את המערערת לשלם לה את תמורת המונית בסך 85,000₪ בצירוף הוצאות.

על פסק דין זה ערערה המערערת לבית משפט זה (ע"א 49642-12-10).

במסגרת הערעור, הושג הסדר בין הצדדים, לפיו בוטל פסק הדין והדיון הוחזר "לצורך מתן אפשרות להגשת חוות הדעת של בר-לב ומתן אפשרות לב"כ הצדדים לחקור את המומחה, אם ימצאו זאת לנכון ולאחר מכן יושלמו הסיכומים בסוגיה זו בלבד ויינתן פסק דין".

על בסיס המתווה המוסכם ולאחר שבר לב העיד והצדדים הגישו סיכומיהם, שב בית משפט קמא ופסק לזכות המשיבה את כספי עסקת המכר.

ערעור זה מכוון לפסק דינו השני של בית משפט קמא.

ממצאי בית משפט קמא

פסק הדין הראשון